אבא, סבא יקר.

אומרים שהזמן , מרפא כל מכאוב,
אך הכאב עצום הוא וללא נשוא.
היית אבא וסבא מסור ואוהב,
ידעת להקשיב ובאחר להתחשב.
עם המון סבלנות ושלוה עשית הכל
ולא חסכת מאיתנו שום הנאות.
כשצצה בעיה , ידענו שאפשר אליך לפנות -
כי תמיד יהיו לך, בלי ספור רעיונות...
את נכדיך אהבת ללא גבולות
והרעפת עליהם חום, אהבה והרבה מתנות.
לא ידעת להגיד : "לא", או "בפעם אחרת",
גם אם היית עייף, היית מוכן תמיד ובלבד,  שלא לאכזב.
לא היה מאושר ממך, כאשר התכנסה כל המשפחה.
ואז הבדיחות היו "נשפכות" ממך.
אף פעם לא ראינו אותך מתרגז, או כועס -
היית שומר זאת לעצמך ואולי לכן היית עייף.
לפני שחלית עוד הספקת להנות
בחגיגת יום ההולדת של זיו בגיל שלוש.
החלל שהותרת גדול וריק! אך את דמותך נישא איתנו בכל עת.
יהי זכרך ברוך! כתבה: טליה גן-אל