המפנה המבורך בחיי
המעבר לדיור מוגן "הוד-ירושלים"
אסתר גן-אל ז"ל
אסתר גן-אל ז"ל
נפלאות דרכי ה', אדם אינו יודע מה ילד יום.
עד היום אני משתאה, איך קרה המפנה ”הגדול בחיי”, אני נמצאת בדיור-מוגן, הרי בכלל לא תכננתי להיכנס איליו בזמן הקרוב.
אומנם עלה בדעתי שבאחד הימים, כנראה יגיע הזמן, שבעכבות שכנוע מכמה ממכרי וקרובי שכבר נמצאים בדיור-מוגן
אני אצטרף אליהם.
והנה בגלל המקרה הביש שקרה לי הוקדם המפנה בחיי.
היה זה ביום רגיל, קמתי כמדי בוקר להתחיל את היום השגרתי ולמלא את כל המשימות המוטלות עלי.
בצהרי היום כשגמרתי ועליתי את שלושת הקומות עד לדירתי,שמחתי שסוף אוכל כבר לנוח מעמל היום.
כשלפתע הרגשתי כאב חד ומפחיד, כאב בלתי נסבל, כשהוברר כעבור למעלה משבועיים שזה פריצת-דיסק.
אחרי צילום בבית החולים, לא מצאו לדאבוני את סיבת הכאב ויעצו שעלי לנוח בבית. זאת הייתה טעות,
כיון שבבית היית מיואשת, הייתי בודדה עם כאבים שלא פסקו.
התייעצתי עם ילדיי והוחלט שבאין ברירה להתקבל במחלקה הסיעודית, שבהוד ירושלים.
יש לציין שהיחס והטיפול ע”י צוות המטפלים בניהולה של האחות הראשית אסתר בן חמו,
היה ללא דופי, הם עושים עבודה נאמנה ומסורה.
למדתי במחלקה הסיעודית דבר חשוב, איך שזקנים סיעודיים מתמודדים עם מצבם הקשה.
אחרי זריקה מתאימה ע”י רופא פרטי ד"ר הנדל ופיזיותרפיה הוטב מצבי.
אחרי כשבועיים הוחלט שהמשך הטיפול יכול להיות בבית בעזרת פיזיותרפיה. עצם הרעיון לחזור הביתה הפחיד אותי,
כיון שעוד לא יכולתח לתפקד כראוי וידעתי שרוב היום הרי אהיה שוב בודדה
ואיך אני במצבי אעלה את שלושת הקומות לדירתי . לכן עלה בדעתי, שהטוב ביותר עבורי יהיה להיכנס לדיור-המוגן.
בחרתי בהוד-ירושלים כיון שבהיותי במחלקה הסיעודית, היו מידי פעם, מעלים אותי בכיסא לגלים
לקפיטריה שבמקום ושם פגשתי מכרים ותושבים שמצאו חן בעיני. והם סיפרו שהם מאושרים להימצא בדיור המוגן שבמקום.
עתה כשאני כבר נמצאת במקום, אני נוכחת שעשיתי צעד נכון בחיי ושחל מפנה משמעותי בחיי.
התחלתי לשמוע שיעורים והרצאות מעניינות שמעשירות את השכלתי. התעמלות שאני מאוד זקוקה לה. פה אני מרגישה מוגנת מכל הבחינות ובייחוד שתמיד ישנה אחות עשרים-וארבע שעות ורופא לעת-הצורך.
אני מאושרת ושמחה שמצאתי לבסוף את מקומי ואת החברותא שמתאימה לי
ורק מקווה לבריאות טובה ונחת ממשפחתי הנאמנה.
אסתר גן-אל
פורסם בביטאון "הוד ירושלים"
גליון 46 תשרי תשע"א
ספטמבר 2010
עד היום אני משתאה, איך קרה המפנה ”הגדול בחיי”, אני נמצאת בדיור-מוגן, הרי בכלל לא תכננתי להיכנס איליו בזמן הקרוב.
אומנם עלה בדעתי שבאחד הימים, כנראה יגיע הזמן, שבעכבות שכנוע מכמה ממכרי וקרובי שכבר נמצאים בדיור-מוגן
אני אצטרף אליהם.
והנה בגלל המקרה הביש שקרה לי הוקדם המפנה בחיי.
היה זה ביום רגיל, קמתי כמדי בוקר להתחיל את היום השגרתי ולמלא את כל המשימות המוטלות עלי.
בצהרי היום כשגמרתי ועליתי את שלושת הקומות עד לדירתי,שמחתי שסוף אוכל כבר לנוח מעמל היום.
כשלפתע הרגשתי כאב חד ומפחיד, כאב בלתי נסבל, כשהוברר כעבור למעלה משבועיים שזה פריצת-דיסק.
אחרי צילום בבית החולים, לא מצאו לדאבוני את סיבת הכאב ויעצו שעלי לנוח בבית. זאת הייתה טעות,
כיון שבבית היית מיואשת, הייתי בודדה עם כאבים שלא פסקו.
התייעצתי עם ילדיי והוחלט שבאין ברירה להתקבל במחלקה הסיעודית, שבהוד ירושלים.
יש לציין שהיחס והטיפול ע”י צוות המטפלים בניהולה של האחות הראשית אסתר בן חמו,
היה ללא דופי, הם עושים עבודה נאמנה ומסורה.
למדתי במחלקה הסיעודית דבר חשוב, איך שזקנים סיעודיים מתמודדים עם מצבם הקשה.
אחרי זריקה מתאימה ע”י רופא פרטי ד"ר הנדל ופיזיותרפיה הוטב מצבי.
אחרי כשבועיים הוחלט שהמשך הטיפול יכול להיות בבית בעזרת פיזיותרפיה. עצם הרעיון לחזור הביתה הפחיד אותי,
כיון שעוד לא יכולתח לתפקד כראוי וידעתי שרוב היום הרי אהיה שוב בודדה
ואיך אני במצבי אעלה את שלושת הקומות לדירתי . לכן עלה בדעתי, שהטוב ביותר עבורי יהיה להיכנס לדיור-המוגן.
בחרתי בהוד-ירושלים כיון שבהיותי במחלקה הסיעודית, היו מידי פעם, מעלים אותי בכיסא לגלים
לקפיטריה שבמקום ושם פגשתי מכרים ותושבים שמצאו חן בעיני. והם סיפרו שהם מאושרים להימצא בדיור המוגן שבמקום.
עתה כשאני כבר נמצאת במקום, אני נוכחת שעשיתי צעד נכון בחיי ושחל מפנה משמעותי בחיי.
התחלתי לשמוע שיעורים והרצאות מעניינות שמעשירות את השכלתי. התעמלות שאני מאוד זקוקה לה. פה אני מרגישה מוגנת מכל הבחינות ובייחוד שתמיד ישנה אחות עשרים-וארבע שעות ורופא לעת-הצורך.
אני מאושרת ושמחה שמצאתי לבסוף את מקומי ואת החברותא שמתאימה לי
ורק מקווה לבריאות טובה ונחת ממשפחתי הנאמנה.
אסתר גן-אל
פורסם בביטאון "הוד ירושלים"
גליון 46 תשרי תשע"א
ספטמבר 2010