אבי זרח לוי נולד בעיר העתיקה בירושלים. הוריו עלו ארצה מרוסיה, והתיישבו בירושלים.
הם היו נצר לרבנים ומשכילים יהודיים. התפוח לא נופל רחוק מהעץ. גם אבא היה איש הספר.
אדם צנוע בעל כישרונות רבים. הוא למד עברית וגרמנית מספרים שסופקו בשביל בתי הספר
של "עזרה". הוא היה אוטודידקטי, רצונו היה להתחיל ללמוד בבות ספר "למל",
אבל אביו החליט שילמד עסקי מסחר אצּל הדוד יצחק לוי, שהיה דמות ידועה, בעל עסקים בירושלים.
עברו עליו שלוש שנים כעבד נאמן אצל  הדוד. בינתיים נפתח בית ספר למוסיקה "שולמית"
והיות והיה לו קול ערב וכשרון למוסיקה, הוא התקבל. כשנודע לאביו על כך שבנים ובנות
שרים יחד במקהלה, אסר עליו להמשיך. מרוב תסכול ואכזבה עזב אח עבודתו אצל דודו,
ולמורת רוחם של הוריו התגייס לגדוד העברי, ושירת שם למעלה משנתיים.
נאשר חזר לא הייתה לו ברירה, נכנע לאביו ולמד פחחות. בחופשות הייתי יושבת
מחוץ לחנות לשמור על הסחורה שבחוץ. היו אלה פומפיות, מנורות, חנוכיות, ספלים,
כפות אשפה ועוד. מורתי לעברית עברה וראתה אותי, כלימה כיסחה אותי ופניי אדמו.
התפללתי בליבי שילדי הכיתה לא יעברו ויראו אותי. התביישתי בעבודתו של אבי,
בייחוד שידעתי שהוא נועד בעצם להיות משורר וסופר. אחרי יום עבודה מפרך היה יושב בלילות
וכותב, בייחוד שירה. הוא היה אדם רזה כי היה טבעוני ואכל פעם ביום, ודאגתי לו..
השתדלתי בכל כוחי לעזור לו בהדפסת שיריו במכונת כתיבה. וכמה הייתי גאה באבי שלבסוף
הוציא את ספרו "שירי זרח הלוי", בשנת תשכ"ז, שחלק משירים שכתב היו על השואה.
אף על פי שלמזלו לא היה בה. אבל הוא חש את כאבה. את שירו "רחל מבכה על בניה"
שיר קינה על השואה קבעו למשמרת במרתף שואה בהר ציון.