לזכרו של גיסי הטוב והיקר שלום גן-אל ז"ל
במלאת שלושים למותו

שלחת לחמך על פני המים
 שלא על-מנת למצאו ברבות הימים 

ללא רבב ומשוא-פנים אלא אך ורק בפי-סבר
 הארת את יומנו באמת ובתמים

ושנות חייך טובות-המעש נצמדות לנתיבי - החסד שטווית
 עומדות לגורלן יפות וזכות עטופות בהילה של אור שזרית

ממלאות את קפלי-הקרקע הבוכיה באהבה למשפחתך ובהקרבה לזולתך,
 אותן קבעת למשמרת בתוככי נפשך ההומיה.

בל נשכח כיצד נאבקת כבן-ארץ זו
שאת כאביה ויסוריה נשאת לאין-ערוך,
ובדומיה חפנת עצבונך באיפוק וברוך

ורק תכול המבט האופטימי לא ייבש,
וישאר חדוד וחרוט בחדרי-ליבּותינו
ויהיה ער למצוקותינו, כדי לספוג את אגלי דמעותנו

עִם משב-געגוּענו העצוב
שעוד יפקוד אותנו שוב ושוב

וכאן לפני קהל ועדה עם הריקנות והשממון
נבכּה את אבדנך ונחוּש באצבעות רוטטות
את מגע ידי-הזהב צרוּפות הכשרון

בעוד רוחך תעריף עלינו בבואה רקומה
של פרוכת עדינה
שלעד יעמוד לה חנה

במקום מושבך
גן - אל

וכך מתוך עצב מחלחל נביט השמימה למול השמש השוקעת 
ביתמות כאובה שהיא מעבר לבינה ודעת 

ונצפה קדרונית לעברו של ליל נבוך ואפל 

ולעילוי נשמתך
נ ת פ ל ל

 ירושלים ג' בטבת התשנ"ה
          	 6.12.1994	                כתבה:  שושנה ברק-הלוי