כירושלמים עברנו לא מעט דברים משותפים ומקבילים . היינו קשובים וערים לאותם ניחוחות ולאותם צלילים , אותם ספגנו מהורינו, ממשפחתנו , מהסביבה ומהחברה . היינו ילדים בשנות הארבעים שעושים עפיפון מעתון ישן וחוט תפירה אותה טיארה ידועה שאחריה רצנו בריצה מהי רה ועם אותה פרוסת לחם ברמן מרוחה בשמן זית, אותה אכלנו ברחוב , כי למי היתה הסבלנות לאכול דבר כזה בבית . ומעניין שאתה כמוני אהבת סרטים והצלחת להתפלח לקולנוע, אז הסינימה, גם אנ י הקטנה והרזה הנבלעת תמיד בסך היו אלה " יתרונותי הזעירים" שעזרו לי להתפלח לכיוון המסך , וכמוך גם אנ י השתחלתי פנימה לתוך הסינימנה ושם ישבתי גם חלמתי להיות שחקנית ב "אהל" או ב "הבימה" ובין סרט לסרט בחופש הגדול כאשר הלכת עם חבריך לצחוק ולהציץ לתוך חלון הראווה בחנ ות הקטנה של החזיות והמחוכים במורד קולנ וע "אדיסון " , חברותי ואנ י הבטנ ו בעיניים כלות ולא הכי צוחקות בחזיות המדוגמנות באותו חלון, ונפשנו יצאה לעברן . מתי כבר יהיה חלקנו עמן ? אתה , שהסתרת את החורים בגרביים עמוק עמוק בתוך הנעליים , אצל י , לדאבון לב , ה "מרג'ות והג'ובס" בלטו כפל כפליים , איך היינו אומרים, מירושלים ועד ארם נהריים . ולא יאמן כמה קרוב ומוחשי אתה נ ראה עומד עם בנ י כיתתך בשו רה ואנ י בשו רה מקבילה יחד עם בנ ות כיתתי בכניסה למרפאת השיניים בבניין שטראוס. מקום אפוף ניחוחות מרפא לרוב , מאיים, מפחיד ומוקף מסדרונות ללא סוף , משם ברחנו לא פעם מהצבת המאיימת , כי בעינינו - עיני ילדים - נראתה כמאכלת . משם אני זוכרת כיצד רצת הישר לטפס על עץ התות . אודה ולא אבוש, גם אני קפצתי מענף לענף כמו לוליין על איזה חוט. מה הופתעתי שגם אתה כמוני עד אז ים לא ראית מעולם אתה שהלכת עם ילקוט ישן על הגב לבית ספר שנוא שעלה בז ול , לצערי גם אנ י כמוך שרכתי את דרכי לבית ספר קפדני וקפוא , שלהם למורים הכנסתי השכם והערב, לא פעם ולא פעמיים - איזה גול . מסיפוריך למדתי שהיית תלמיד מאד מאד לא לד ו גמא , ואנ י ברוב חוצפתי הייתי תלמידה שובבה ופרועה עד לאימה . אתה גדלת בבית שאמא שלך הביאה ילדים בין כביסה לכביסה , ומי בכלל זכר ימי הולדת? אני, למשל, הגדלתי עשות - לימים מצאתי בביתי ספר עתיק יומין עם הקדשה שכתבתי בכתב יד עגול וילדותי בשמו של אבי. " הרבה ברכות ליום ההולדת לך, בתי הנחמדת ! " אז נכון, ש"האבאים שלנו" לא זכרו ימי הולדת, אבל מה שאיפיין אותם כל כך זאת הפשטות, הצמאון לידע, הצניעות וטוב הלב, ולמרות דאגות הפרנסה הקשות היו אפופי אהבה למשפחה, לאלוהים ולארץ מולדת.

ואמא שלך המנ וחה, שהיתה מלכה בביתה, היתה גם מלכה במושב הזקנים והזקנ ות "נווה הורים" בסן סימון.
אמי בת ה-98 ועדיין באותו מוסד, הכירה את אמך וכינתה אותה "מלכת הסיפו רים", ולא פסקה להתפעל מכוחה הנארטיבי , מסיפו ריה היפים עשירי הדמיון . אתה זוכר, יוסי, שתמיד מצאת פתרונות גם אם לא קיבלת מתנות, ומתוך אמביציה ועקשנות לקחת סמרטוטים, קשרת בחוט ברזל ואילתרת איזה כדורגל מסמורטט . ואני, עם שתי ידי השמאליות, הצלחתי לייצר איזה בובה מבדים ישנים וצבעוניים, "שמטעס" בלע"ז, והעזתי לקרוא לה יפעת, על אף מראה המרופט . וככה, בלי י ומרות, ראית את ילדותך עוברת צמאה ורעבה, בלי מיל בכיס, על יד החבשי עם הטורבן על הראש וטור שיניו הצוחקות, שמכר פיסטוקים קלויים על-יד קולנוע " ציון " . הרשה לי , י ו סי , לגל ות לך סוד : אותו חבשי עם הטורבן על הראש, עם טור שיניו הצחורות והצוחקית, נתן לי חינם אין כסף וברוחב לב פיסטוקים קלויים ועגולים בידיים נדיבות ופתוחות . וכאן טמון יתרוני הקטן עליך, וזה כבר לא משותף , אז אל תמצמץ בעיניים ואל תניד עפעף . ילד כבר אינך אז אל תזוז ואל תרחיק יותר נדוד, הקשב היטב לסוד: החבשי הזה אהב ילדות.