...גם אני, אחרי שנתיאשתי מהיות משרת נאמן אצל דודי, הלכתי כחייל מתנדב לגדוד העברי. שם עשיתי שרות למולדת שנתיים ויותר. שפע של רשמים וחוויות נחרתו במוחי מימי הגדוד, שצריך להעלותם על לוח-ספר.
 הכרתי את ז'בוטינסקי המנוח והערצתיו כאיש-גיבור-חיל. גם פרסמתי עליו כמה מזכרונותי ב"הד-ירושלים". בגדוד סבלתי קשות, אולם הסבל היה כדאי, עדיין מצלצל באזני הפתגם של אמי :
"אם חיל הנך בקרב אבק-שרפה תריח רב" .
בגדוד ספגתי לתוך נפשי יגון ושמחה, אשר היוו ליצירת שירתי המיוחדת במינה.

...זה היה בשנת תרפ"ט (1929). הגדוד העברי הראשון ליהודה חזר אז למולדת ממצרים אחרי שהתאמן שם בתרגילי צבא קשים. ירדנו מהרכבת בלוד ומגמת פנינו סרפנד (צריפין). אותו יום, יום חורף היה. רוח סערה השתללה אז בארץ וממטרות עוז שטפו והציפו את פני האדמה. שרכנו דרכנו עמוסי ציוד מלא. רגלינו בוססו בבוץ ובקושי הגענו מיוגעים ומיוזעים לסרפנד. נכנסנו לפרדס רחב ידים והתחלנו להקים אוהלינו אולם מזג האויר הפריע בעדנו. אהלים רבים התמוטטו וחפצים שונים לרבות ספרים וחוברות נפזרו לכל רוח.

...בבוא יום שיחרורי, חזרתי הבייתה,  ואבי לימדני על רגל אחת את אומנות  הפחים שהייתה למורת רוחי.